פסק-דין בתיק ע"ע 33791-11-10

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סגנית הנשיא יהודית הופמן ונציגי הציבור גב' אסתר בכר ומר שאול ששון; עב 1068/09), שקיבל חלקית את תביעתו של המערער לזכויות בקשר לעבודתו ולסיום עבודתו.

הרקע לערעור, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:

2.      המערער עבד כפועל ייצור במשיבה - חברה לייצור מוצרי פלסטיקה (להלן - החברה) מחודש נובמבר 2005 עד להתפטרותו ביום 25.2.2008.

3.      המערער עבד במשמרות, כפי שנהוג במפעל החברה: משמרת בוקר - משעה 07:00 עד שעה 19:00; משמרת לילה - משעה 19:00 עד שעה 07:00.

4.      אין מחלוקת כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה.

5.      ביום 12.11.07 פנה המערער בדרישה בכתב לחברה לשלם לו זכויות שונות, כגון: תשלום הפרשות לקרן פנסיה, הפרשי שכר בגין משמרות לילה, פדיון דמי הבראה, דמי חגים ותוספת ותק (נספח א' לכתב התביעה).

6.      החברה השיבה למכתבו של המערער במכתב מיום 23.12.07 ודחתה את דרישותיו, למעט דרישתו לתוספת ותק, וטענה כי שילמה למערער מלוא זכויותיו, וכי המערער נותר חייב לה 12,145 ש"ח בגין תשלומי יתר ששילמה לו עבור הפסקות ומחמת טעות, כאשר טעות זו התגלתה בעקבות קבלת מכתבו (נספח ב' לכתב התביעה).

7.      המערער היה עריק מצה"ל, וביום 25.2.2008 נעצר על ידי רשויות הצבא, וחויל ביום 26.2.2008. החברה שילמה למערער פיצויי פיטורים, שכן על פי חוות דעת של חשבת השכר מטעמה, ראתה במערער כמי שהתפטר מחמת גיוסו לצה"ל. החברה ניכתה  משכרו האחרון של המערער 4,371 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת, שכן לדידה הוא התפטר לאלתר.

8.      בתביעתו בבית הדין האזורי תבע המערער השבת ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרשות לגמל, פדיון חופשה שנתית, תוספת ותק, דמי חגים והפרשי שכר בעד  משמרות לילה.

9.      בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה וקבע כמפורט להלן:

9.1.  לעניין השכר הקובע לצורך חישוב הזכויות השונות, קבע בית הדין האזורי כי המערער עבד בשכר שעתי. שכרו השעתי האחרון של המערער היה בסך 23.5 ש"ח, שכרו היומי היה בסך 188 ש"ח, ושכרו החודשי היה בסך 4,371 ש"ח.

9.2.  התביעות לפיצוי בגין אי הפרשות לגמל, פדיון חופשה ודמי חגים נתקבלו בחלקן. התביעות להשבת ניכוי הודעה מוקדמת והפרשי שכר בעד משמרת לילה ותוספת ותק נדחו.

10.  הערעור בפנינו סב על שני נושאים בלבד: החזר ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת והפרשי שכר בעד משמרות לילה.

החזר ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת:

11. המערער טען בבית הדין האזורי כי התפטר מעבודתו בשל הרעה בתנאי עבודתו ובשל גיוסו לשירות בצה"ל, וכי נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח שהוא התפטר מחמת הרעה בתנאי עבודתו, וכי גרסת החברה בעניין זה מהימנה ועדיפה. בהקשר זה ציין כי המערער לא ציין במכתב מיום 12.11.07, ששלח במהלך עבודתו, כי בכוונתו להתפטר אם לא ישולמו לו הזכויות שתבע. לפיכך, לא ניתן לראות במכתב מיום 12.11.2007 הודעה מוקדמת להתפטרות; ביום 25.2.2008 הפסיק המערער להגיע לעבודה בעקבות מעצרו, ונדחתה טענתו כי היה מתפטר באותו יום גם לולא נעצר. באשר להתפטרות עקב הגיוס לצה"ל: על המערער חלה חובת מתן הודעה מוקדמת למעבידו על מנת שיוכל להיערך במקום העבודה; לא הוכחה גרסת המערער לפיה נתן הודעה מוקדמת בת שבוע להתפטרותו; לא הוכח כי המערער לא הוצב בסידור עבודה שבועי בשבוע בו סיים את עבודתו. בהקשר זה בית הדין קיבל את עדותו של מנכ"ל החברה לפיה בשבוע בו נעדר המערער הוא היה משובץ בעבודה, ובשבוע שלאחר מכן, עת ישב בכלא, הוא לא שובץ; בית הדין דחה גם את טענת המערער לפיה החברה ידעה שהוא עריק מצה"ל ועלול להיעצר בכל יום, וקיבל את גרסת מנכ"ל החברה לפיה המערער אמנם הודיע שהוא עריק, אך אמר שהעניין בטיפול עורך דין וצפוי להסתיים בהקדם. לאור כל אלה קבע בית הדין האזורי כי לא הוכח שהמערער נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו ולכן נדחתה התביעה להשבת הניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

12. המערער טען כי שגה בית הדין האזורי כשפסק כי החברה אינה צריכה להשיב למערער את דמי ההודעה המוקדמת שניכתה. בהקשר זה טען כי המערער נתן לחברה הודעה מוקדמת ביום 12.11.07 עת הודיע לחברה על הרעת תנאי עבודתו, היינו הודעה מוקדמת של כחודשיים, ושגה ביה"ד קמא בקובעו כי המערער הודה שנתן למשיבה שבוע הודעה מוקדמת; החברה ידעה שהמערער הוא עריק מצה"ל, ונתנה לכך יד; החברה ידעה שהמערער התפטר, ובכל מקרה ידעה על האפשרות שייעצר ו "על סיכויו להמשיך במפעל, שמשטרה צבאית דולקת אחריו" ; הרציונאל במתן הודעה מוקדמת הוא ליתן זמן למעביד להתארגן כדי שלא ייגרם לו נזק. במקרה הנדון החברה מצאה מיד מחליף למערער, שיבצה אותו לאחר התפטרות המערער, ולכן לחברה לא נגרם שום נזק עקב התפטרות המערער; גם אם החברה הייתה זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת היה עליה להגיש תביעה נגד המערער, ולא לעשות דין לעצמה ולנכות את הפיצוי מסכום פיצויי הפיטורים ששולם למערער. זאת ועוד. ניכוי הפיצוי הינו בניגוד להוראת סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958.   

13. החברה טענה כי המערער הפסיק להגיע לעבודה בחברה ביום 25.2.2008, ללא שנתן הודעה מראש, וזאת עקב מעצרו בשל היותו עריק מהצבא, כפי שהתברר לחברה בדיעבד; יש לדחות את טענתו של המערער כאילו התכוון להתפטר בדיוק ביום בו נעצר; המערער לא סיים את עבודתו מחמת הרעת תנאי עבודה; גרסת המערער שקרית ונסתרה על ידי הראיות שהובאו בתיק, ובכל מקרה עדות המערער בחקירתו הנגדית כי הודיע מראש למשיבה על מועד התפטרותו היא עדות כבושה ועל בית הדין לא לתת לה משקל ראייתי כלשהו. 

14. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כי דין הערעור בעניין השבת ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להידחות. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.